מלחמת ששת הימים

״יצאנו למלחמה כחבורת צעירים הקרובים אחד לשני, חשים איש את רעהו עוד מהימים שלפני המלחמה, תוך כדי מסעות ונווטים ברחבי הארץ...״

נוצרה רוח של אחווה ורעות בסיירת, גאוות סיירים, אשר ידעו מלכתחילה שהם יהיו הנחשונים. דבר שזקף את קומתנו והפיח רוח גדולה יותר, וחיזקה את השריון הדק של כלי רכבנו.

חיילי הסיירת היו ראשונים, כעמוד האש לפני החטיבה המובילה לאורך כל הדרך בואכה אל עריש, גבל ליבני, רפידים עד התעלה.

הג'יפים הקטנים והאנשים הגדולים בתוכם. הסתערו, לחמו, אספו את ההרוגים והפצועים והמשיכו להוביל בראש.